<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף לה:</h2>
הכותב השם אפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו, [ירושלמי ברכות פ"ה, ומסכת סופרים פ"ה] הי' כותב ב' או ג' שמות כאחד מפסיק ביניהם ומשיב. הטובל הקולמס לכתוב השם לא יתחיל לכתוב בשם דלמא מטשטשו רוב הדיו, אבל מתחיל הוא מאות שלפניו ולא בדק לן הא מלתא שלא יפל דיו באות. המוחק אות א' משם עובר בל"ת ארי"ש לכך נאמר ואבדתם את שמם מה"ה לא תעשון כן לא' אלקיכם. שמיע לן האידנא דאיכא סופרים שאין כותבין השמות, אלא מניחין חלק מקום השמות, וכשמסיימין כל התורה כולה מטהרין עצמן וכותבים השמות. ואיכא מנהון דמייתי בי עשרה כשכותבין, ולאחר שכותבין מפטירין בקדיש יתגדל ויתקדש כולו. והאי מנהגא לא ידיענן ולא ברירא לן טעמא שלא מצאנוהו בתלמוד. דיו שנפל על השם מותר למחקו שלא נתכוון למחיקה אלא לתקנו. אמר רב סעדיה גאון שמותיו של הקב"ה הנעתקים ממדותיו כגון בורא יוצר אדון רחום אם טעה וכותבן שלא במקומן נמחקין, ושמותיו העיקרים אם טעה וכותבן שלא במקומן אין נמחקין והם ששה, הויה, יה, אל, אלקים, שדי, אהיה. ונשאל ממר רב האי גאון על זה, ואמר שבהלכות הזכיר עוד אלוה ועוד אדני שאין נמחקין, אלא כי אלוה אפשר שמנה ר"ס בכלל אלקי', ונשימם שבעה. ואפשר לומר שהוא שם בפ"ע ונמצאים שמונה כי אדני לא הזכיר מר סעדי' ולא הזכיר צבאות דבהלכות כותב ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק ואמר שמואל הלכה כר"י ואמרו חז"ל [פסחים נ' ע"א] זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בי"ה ונקרא באלף דל"ת. אבל אנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם, אמר שמואל אין הלכה כר"י [שבועות ל"ה ע"ב]. ופרשו רבואתא כל מקום שכ' ה' צבאות, אלקי' צבאות אין נמחק, ומקום שכתוב אלקי הצבאות אלו ישראל או צבאות לחוד נמחק. סוף דבר ג' היתרים על הששה שהזכיר מר סעדי' הם אדני, אלוה וצבאות, הרי תשעה ע"כ. הי' שם כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי אלו יגרד, אלמא שם לא במקומו לא קדש את כליו תני' [מס' סופרים פ"ה] הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים הראשון ומעקב האחרון. הטועה ולא כ' השם גורר מה שכתב ותולה התיבה שמגרר ביני שיטי וכותב השם על מקום שגרר דברי ר"י, ר' יוסי אומר תולין את השם, ר' יצחק אמר אף מוחק וכותב השם, ר' שמעון שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין, אר"ח הלכה כר"ש שזורי, וכ"מ ששנה רש"ש הלכה כמותו ובירוש' [מגילה פ"א ה"ט] א"ר חננאל א"ר הלכה מוחק וכותב וכ' רב האי כיצד אין תולין כגון שכ' ויאמר לה שני גוים ושכח השם יגרר לה שני ויכתוב במקומם השם ויתלה לה שני ביני שיטי, כדי שיהא השם כתוב למטה, דלכתוב על המחק והגרר עדיף מתלי', ואם א"א לגרור תולה, נדבקו אותיות השם גורר ביניהם כיון שדעתו לתקן שכל שאין גויל מקיף האותיות מד' רוחות פסול. כל אותיות הכתובות עם השם לפניו הרי אלו נמחקות כגון לה', בה', וכל אותיות הכתובות עם השם לאחריו כגון אלקיכם אלקינו הרי אלו קדושות ואין נמחקות, אלו שמות שאין נמחקין, השם בד' אותיות, יה, אדני, אל, אלוה, אלקים, אלקינו אלקיכם אלקיו אלקיך, שדי, צבאות. אהי' אשר אהיה. כתב אד [משם אדני], אה משם אהיה, שד משדי, צב מצבאות הרי אלו נמחקין. ור' חננאל כ' אד מאדני אינו נמחק משום שהוא שם המיוחד אבל בירושלמי תני' להדיא דנמחק. אבל מוחק את טפליהן מלפניו, כגון לאלקי' מוחק הלמ"ד ולה' מוחק הלמ"ד. כתב יה משם של ד' אותיות הוי"ה, אל מאלקי' אינו נמחק, כללו ש"ד כל שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר אינו נמחק. אמר ר' יוסי כתבנים אומנים היו בירושלים והיו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול במקום אחר שנ' ופקדו שרי צבאות. כל השמות הכתובים באברהם קודש, חוץ מאחד כאשר התעו אותי אלקים, וי"א אף זה קדש, דכך פרושו... כל השמות הכתובים במיכה אעפ"י שכתובים בי"ה הרי אלו חול חוץ מא' שהוא קודש כל ימי היות בית אלקים בשילה כל השמות הכתובים בנבות אעפ"י שכתובים באלף למ"ד ברך נבות אלקי' ומלך קדש, אבל חנון ורחום, ארך א' ורב חסד מלך מלכים מרומם גדול נורא עליון אדיר צדיק ישר חסיד תמים גבור הרי אלו חול. אלו שמות שאין נחלקין [ירושלמי מגילה פ"א ה"ט] עמיאל עמישדי, צוריאל, צורישדי גמליאל פדהצור פדהאל ואינן נחלקין. אלו שמות נחלקין בית אל, בית און, וחרה אף, וחרה אפי, פוטי פרע, צפנת פענח. הללויה רב ושמואל חד אמר הללו יה וחורנא אמר הללויה, מאן דאמר הללו יה נחלק ואינו נמחק, ומ"ד הללויה אינו נחלק ונמחק, ומסיק דרב הוא דאמר נחלק ומסיים מיליהון דרבנן פליגי דאריב"ל ביו"ד לשונות שבח נאמר ס' תילים באישור בנצוח בנגון בשיר במזמור במשכיל ברנה בתודה בתפלה ובהללויה והוא המאושר שבכולם שהשם והשבח כלולים בו וכיון דרי"בל ור' יוחנן ס"ל אחת הן הכי נקטינן ומ"מ יש בו קדושה ואינו נמחק י"ה שבהן ודאמרן פליגי דידיה אדידי'... לאו דוקא. ותו גרסינן בע"פ [פסחים קי"ז ע"א] אר"ח א"ר יוחנן הללויה וכסיה וידידיה אחת הן, רב אמר כסיה ומרחביה אחת הן, ורבא אמר מרחביה בלבד אבעי' להו מרחביה לר"ח מאי תיקו, אבעי' להו ידידיה לרב מהו, ת"ש דאמר רב ידיד יה שנים הן, משמע לרבא כס יה שתים הן, וכך מצינו בפסיקתא [פ' וישלח] כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנ' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק אבד זרעו מן העולם השם שלם והכסא שלם שנ' האויב תמו חרבות לנצח וערים נטשת אבד ז"ה (זרע המן) מה כ' בתרי' וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם. ותני' נמי [סנהדרין כ' ע"א] ר' יוסי אמר ג' מצות נצטוו בכניסתן לארץ להעמיד מלך להכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחלה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד מלך תחלה שאין כס אלא מלך שנ' וישב שלמה על כסא ה' וכשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם והי' המקום אשר יבחר הוי אומר להכרית זרעו של עמלק ואח"כ לבנות בית הבחירה. כל השמות האמורים בלוט חול, חוץ מזה ויאמר לוט אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך וגו' להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות, זה קדש. כל השמות האמורים בגבעת בנימין כגון וישאלו באלקים קודש ואע"ג דר' אליעזר אמר חול שהרי הבטיח עלו אליו ולא נצחו, כבר השיב ר' יהושע, הם לא ביחנו, אם לנצוח אם לינצח, שלא שאלו אם ינצחו, והי' להם לשאול אם יעלו ואח"כ אם ינצחו, ובאחרונה שביחנו ששאלו תחלה האוסיף לצאת, וגם אם אחדל, כלומר אם ינצחו או לא ינצחו, השיב להם כהוגן עלו ואתננו בידך. כל הטפל לשם מלפניו נמחק כגון לה' מה' וה' בה' כה', ורב אחא מוסיף הה', שה', ויהיב סימן לבו מהשך. כל שלמה האמור בשיר השירים פרושו קדש שיר למי שהשלו' שלו, חוץ מזה האלף לך שלמה שהוא חול כל מלכיא בדניאל חול, חוץ אנת מלכא מלך מלכיא די אלהא שמיא מלכותא וגו' יהב לך, כלומר מלך מלכיא שהוא אלהא שמיא מלכותא יהב לך, דלא קרי לנבוכדנצר מלך מלכיא. בירוש' [מגילה פ"א ה"ט] ה לה' תגמלו זאת, צריך לכתוב ההא למטה מארכבותיו של למ"ד.
